פסק-דין בתיק ת"א 1834-09

מבוא

1.         לפניי תובענה כספית על סך 150,500 ש"ח בגין יתרת תשלום אשר נטען על ידי התובעת  כי הנתבעת חבה לה וזאת על בסיס זכותה לקבל עמלה בשיעור 10% מכל סכום שתקבל הנתבעת מעיריית הוד השרון (להלן: "העיריה") במסגרת זכייתה של זו במכרז לביצוע עבודות תשתית.

רקע כללי וטענות הצדדים בקצירת האומר

2.         לטענת התובעת, שהינה חברה העוסקת בתחום עבודות תשתית, כבישים ופיתוח, במהלך שנת 2006 פנתה אליה הנתבעת וביקשה ייעוץ והכוונה בנוגע למכרז שפרסמה העירייה. לטענתה  היא הסכימה לייעץ לנתבעת בתנאי שתקבל עמלה בשיעור 10% מכל סכום שתקבל הנתבעת מהעירייה כתוצאה מהזכייה במכרז והחוזה שיכרת עם הנתבעת לאור זכייתה במכרז.

3.         התובעת טוענת, כי נכרת בין הצדדים הסכם בעל פה, היא מילאה חלקה והדריכה את הנתבעת. הנתבעת עמדה בתחילה בהתחייבותה ושילמה לה  199,500 ש"ח (כולל מע"מ).

            לטענת התובעת, בגין ההסכם הישן (שאינו נשוא זכית הנתבעת במכרז חדש משנת 2008), על הרחבותיו, קיבלה הנתבעת סכום של לפחות 3,500,000 מיליון ש"ח ומכאן יתרת חובה של הנתבעת לתובעת.

4.         הנתבעת בכתב הגנתה טוענת, כי לא פנתה אל התובעת וביקשה ממנה כל ייעוץ והכוונה. לדבריה, התובעת הציעה לה ייעוץ בכל הקשור להכנת מסמכי הצעה למכרז של העירייה, אשר פורסם בשנת 2005 והיא הסכימה וסוכם שהיא בתמורה תשלם לתובעת שכר ייעוץ בשיעור של 10% מהיקף המכרז אשר עמד על 750,000 ש"ח. הנתבעת אכן זכתה במכרז, ביצעה עבודות בהיקף של 750,000 ש"ח ושילמה לתובעת 10% מסכום זה בצירוף מע"מ.

5.         עוד מציינת הנתבעת, כי עם תום מכרז 2005 התפרסם בשנת 2006 מכרז נוסף אשר היקפו עמד על 1,100,000 ש"ח כאשר במסמכי המכרז נכללה אפשרות להרחבת היקפו אשר לא היתה ודאית בשלב פרסומו. לטענת הנתבעת, התובעת הציעה שירותיה פעם נוספת לנתבעת והנתבעת הסכימה לכך, אך הבהירה כי הסכמתה לשלם 10% מתייחסת להיקף המובטח של המכרז ולא חלה ככל שיוגדל היקפו. לשיטת הנתבעת,  היא לא התחייבה לשלם לתובעת שכר בלתי מוגבל עבור שירותים מוגדרים שניתנו על ידה לנתבעת.

6.         עוד מציינת הנתבעת, כי לימים החליטה העירייה לנצל את זכותה על פי המכרז ולהמשיך את ההתקשרות עם הנתבעת עד להיקף של כ- 1,648,000 ש"ח, כאשר בגין הרחבה זו של המכרז בהיקף של 350,000 ש"ח התובעת לא סיפקה לנתבעת כל שירות נוסף.

7.         עוד טוענת הנתבעת, כי היקף הייעוץ למכרז שהעניקה לה התובעת בכל הקשור לקביעת סכומי ההצעות לביצוע העבודות הסתכם בכשעה אחת לכל היותר מזמנו של מנהל התובעת והנתבעת שילמה בתמורה לייעוץ זה 10% מההיקף המובטח של המכרז - 110,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

8.         מטעם התובעת הוגש תצהיר עדותו של מנהלה מר שנפלד ינאי מיום 12.8.10. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר מנהלה מר אילן בדני מיום 23.8.10 וכן תצהיר אשתו גב' ורה בדני מאותו יום. שמיעת הראיות בתיק התקיימה ביום 31.10.11 ולאחריה הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

על נטל השכנוע

9.         במישור האזרחי יש להבחין בין "נטל השכנוע" לבין "חובת הראיה".

נטל השכנוע - מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעת דין (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו.

חובת הראיה -  מבטאת חובה "נילווית" טפלה במהותה לנטל השכנוע. לעינינו של הנושא  בנטל השכנוע משמעה של חובה זו היא להביא ראיות לעמידה באותו נטל, ואילו לעניינו של היריב משמעה של חובת הראיה הינה להביא ראיות להשמטת הבסיס מתחת לכוחן של אלו אשר הובאו לחובתו.

(ר': י' קדמי, "על הראיות - הדין בראי הפסיקה", מהדורה 2003, בעמודים 1506-1505  (להלן:"קדמי); א' הרנון, "דיני ראיות" א' בעמ' 22 (להלן: "הרנון"); דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פד"י נב (2) 813, 833-832).

10.        ברע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נ"ז (4) 891, נפסק בין היתר כי:

"... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו...".

כך אף נפסק, כי הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, ולפיכך תובע המבקש סעד, נושא בנטל  השכנוע  שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ר' ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004; ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).